Vayedaber

Makoth

Daf 8b

משנה: הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה. זֶה הַכְּלָל כָּל מִצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ קוּם וַעֲשֵׂה אֵין חַייָבִין עָלֶיהָ׃

Traduction

Celui qui, rencontrant un nid d’oiseaux, prend sa mère avec les petits, est condamné à la peine des coups, d’après R. Juda, pour avoir transgressé la loi (Dt 22, 6). Les autres docteurs disent qu’il n’a qu’à laisser la mère en liberté, et qu’il n’est pas condamné. Règle générale: quand une défense est suivie ou précédée d’un commandement (qui doit réparer ou prévenir la faute), on n’a qu’à se conformer au commandement et l’on n’est pas puni pour avoir agi contre la défense. (41)''La défense '''' tu ne prendras pas la mère avec les petits '''' (Dt, 22, 6), est suivie du commandement '''' tu laisseras la mère libre '''' (ibid. 7); et ce commandement doit prévenir ou réparer la faute de la prise de la mère, en la laissant libre.''

Pnei Moshe non traduit

מתני' לוקה ואינו משלח. דס''ל לר' יהודה שלח תשלח מעיקרא משמע ואע''ג דאחר לא תקח כתיב לאו למימרא דאם לקחת תשלח אלא לא תקח אבל שלחנה קודם לקיחה ואין זה לאו הניתק לעשה:

וחכ''א משלח ואינו לוקה. קסברו שלח אחר לקיחה משמע והוי לאו הניתק לעשה והלכה כחכמים:

כל מצוה בלא תעשה שיש בה קום עשה. שאמרה תורה אם עברת על לאו קיים העשה כגון לא תקח האם על הבנים ואם לקחת שלח תשלח לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו ואם באת והעבטת השב תשיבנו לו את העבוט כל אלו אם קיים העשה אינו לוקה אבל לא קיים העשה כגון שלקח האם על הבנים ושחטה או שמתה לקח העבוט מביתו ונשרף שאינו יכול לקיים העשה הרי זה לוקה:

משנה: הָאוֹכֵל בִּיכּוּרִים עַד שֶׁלֹּא קָרָא 8b עֲלֵיהֶן. קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים חוּץ לַקְּלָעִים. קֳדָשִׁים קַלִּין וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּץ לַחוֹמָה. הַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בַּפֶּסַח טָהוֹר הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים. אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא אֵינוֹ לוֹקֶה אַרְבָּעִים׃

Traduction

Celui qui mange des prémices avant d’avoir récité (liturgiquement) le chapitre relatif à ce précepte (Dt 26, 5-11), ou qui mange des saintetés de premier ordre en dehors de la séparation du sanctuaire, ou de la seconde dîme en dehors du mur de clôture (de Jérusalem), celui qui brise un os d’un agneau pascal pur, est passible de la peine de 40 coups; mais celui qui laisse de la chair d’un tel agneau pur, ou qui brise un os d’un tel agneau impur, n’est pas soumis à la pénalité des coups.

Pnei Moshe non traduit

מתני' האוכל ביכורים עד שלא קרא עליהן. ארמי אובד אבי וגו' אבל אחר שקרא עליהן אינו לוקה אם אכלן לפי שהן ממונו של כהן וזו דברי רבי עקיבא אבל חכמים אומרים בכורים הנחה מעכבת בהן קריאה אין מעכבת בהן והאוכל בכורים אחר הנחתן בעזרה אע''פ שעדיין לא קרא עליהן אינו לוקה והלכה כחכמים. ואזהרתן מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ותרומת ידיך ואמר מר ותרומת ידיך אלו הבכורים דאלו תרומה אינה טעונה הבאת מקום ובכורים נמי אינו לוקה עליהן אלא אם אכלן אחר שראו פני ירושלים קודם הנחתן בעזרה אבל אכלן בגבולין קודם שיכנסו לירושלים אינו לוקה:

קדשי קדשים חוץ וכו'. כל הני אזהרתן מלא תוכל לאכול בשעריך וגו' וכל נדריך אשר תדור שכל אכילה חוץ למקום הקבוע לה מקריא אכילת שעריך:

ומעשר שני. לעיל תנן מעשר שני טמא שלא נפדה והכא תנן מעשר שני טהור שאכלו חוץ לחומה ודוקא שאכלו חוץ לחומה אחר שראה פני ירושלם הוא שלוקה אבל האוכל מעשר שני בגבולין קודם שיכנס לירושלם אינו לוקה דכתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו ואח''כ לא תוכל לאכול בשעריך:

המותיר. אינו לוקה דכתיב לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר אם עברת על הלאו קיים עשה שבה ואינך לוקה ועוד לא תותירו הוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקון עליו:

והשובר. עצם בפסח טמא אינו לוקה דאמר רחמנא ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול:

משנה: הַקּוֹרֵחַ קָרְחָה בְרֹאשׁוֹ וְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ וְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ וְהַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת חַייָב. שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. עַל הָרֹאשׁ שְׁתַּיִם אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן וְעַל הַזָּקָן שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן וְאַחַת מִלְּמָטָּה. רִבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אִם נְטָלָן כּוּלָּן כְאַחַת אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. וְאֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בַתַּעַר. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר אֲפִלּוּ לִקְּטוֹ בַּמַלְקֵט אוֹ בָֽרְהִיטְנִי חַייָב׃

Traduction

Sont condamnés encore à la peine du fouet: celui qui s’arrache les cheveux de la tête par chagrin pour un mort (Dt 14, 1); celui qui rase en rond les coins de la tête (Lv 19, 27); celui qui se rase la barbe (ibid.), celui qui se fait une incision par chagrin pour un mort (ibid. 18). Celui qui est condamné à la peine du fouet reçoit quarante coups moins un (= 39), car il est dit (Dt 25, 3): au nombre de 40, soit un nombre qui approche de 40. Mais R. Juda dit: quarante au complet, et le dernier sera frappé entre les épaules. Il faut d’ailleurs examiner la constitution et l’état de santé du coupable, pour savoir s’il pourra supporter ce nombre de coups; mais les experts doivent toujours fixer un nombre qui peut se diviser en trois parties égales (42)P. ex. s'ils croient ne pouvoir faire appliquer que 8 coups au coupable, ils décideront de faire donner 6 coups. Si l'on a jugé d’abord que le coupable pourra supporter le nombre réglementaire de trente neuf coups, et qu’après lui en avoir donné quelques-uns, on voit qu’on s’est trompé, et que le coupable ne pourra pas supporter le tout, il est acquitté. Si l’on a jugé d’abord qu’il ne pourra supporter que dix-huit coups, et qu’après les lui avoir donnés on voit qu’il pourra supporter tous les trente neuf coups, il est également acquitté après en avoir reçu seulement dix-huit. Celui qui se fait une incision pour 5 morts, ou 5 incisions pour un mort, est coupable pour chaque incision faite. Pour s’être rasé la tête, on est 2 fois coupable, savoir une fois pour chaque côté. Pour la barbe, on l’est 5 fois, savoir 2 fois pour chaque côté, et une fois pour le bas du menton. R. Eliézer dit: si l’enlèvement de la barbe a été opéré d’un seul coup, on n’est coupable qu’une seule fois, et encore faut-il que ce soit fait par un rasoir. R. Eliézer dit: même celui qui a enlevé la barbe avec une pince, ou un rabot, est aussi coupable.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הקורח קרחה. משום דמיחייב על כל קרחה וקרחה ועל כל שריטה ושריטה יכול כל פאה ופאה משא''כ באכל חלב וחלב מש''ה תננהו במתני' אבל שארי לאוי גרידי שאין בהן חדוש לאתנא:

קרחה. על מת כדכתיב ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת ואע''ג דגבי כהנים לא כתיב על מת כבר למדנו בג''ש מקרחה קרחה מה בישראל על מת אף בכהנים על מת ושיעור קרחה כגריס:

והמקיף פאת ראשו. משוה ונוטל כל השער שבצדעיו למידת אחורי אזנו ופדחתו זהו מקיף סוף הראש ואפי' על גלוח במספרים שאין בו השחתה חייב על פאת הראש דדוקא בזקן כתיב השחתה ואינה אלא בתער אבל בפאת הראש הקפה כתיב בכל ענין שהוא מקיף חייב:

שריטה אחת על חמשה מתים או חמש שריטות על מת. אחד דכתיב ושרט לנפש לא תתנו לחייב על כל שריטה ושריטה ועל כל נפש ונפש ואע''פ שלא היתה שם אלא התראה אחת והיו כל חמש שריטות בבת אחת מחייבינן ליה חמש:

על הראש שתים. אחת על הימין ואתת על השמאל:

ועל הזקן שתים מכאן ושתים מכאן. לחי העליון המחובר לצדעים ולחי התחתון שבימין ולחי העליון והתחתון שבשמאל הרי ב' מכאן וב' מכאן וסוף הזקן שהשער יוצא ממנו כעין שבולת ולפיכך נקרא שבולת הזקן הרי זה חמש:

אינו חייב אלא אחת. דכיון דלאו אחד הוא הרי הוא כאוכל שתי זיתי חלב בהתראה אחת ואין הלכה כר''א:

עד שיטלנו בתער. אפאת זקן קאי דכתיב ביה גלוח והשחתה:

במלקט. כלי העשוי כעין מלקחים ללקט את השער:

רהיטני. הוא מעצד בלשון מקרא כלי שבו מחליק החרש עצים פני הלוח ואין הלכה כר''א:

משנה: הַכּוֹתֵב כְּתוֹבֶת קַעֲקַע כָּתַב וְלֹא קִיעֲקַע קִיעֲקַע וְלֹא כָתַב אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב וִיקַעֲקֵעַ בַּדְּיוֹ וּבַכְּחוֹל וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שָׁם הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר וּכְתוֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה'׃

Traduction

Celui qui se tatoue le corps (Lv 19, 28) est coupable; s’il trace des caractères sans pointiller la peau, ou s’il la pointille sans tracer de caractères, n’est pas coupable, jusqu’à ce qu’il ait accompli les 2 opérations sur son corps, avec de l’encre, ou de la couleur, ou tout ce qui laisse une trace. R. Simon b. Juda dit au nom de R. Simon: on n’est coupable qu’après avoir inscrit sur la peau le nom d’une idole, comme il est dit (ibid.): Ne vous imprimez point de tatouage, je suis l’Eternel (nul autre).

Pnei Moshe non traduit

מתני' הכותב כתובת קעקע. מקרע בסכין על בשרו כעין אותיות ואח''כ ממלא את הקרעים דיו או כחול:

כתב. על בשרו בדיו או בכחול ולא קרע בסכין או קרע בסכין ולא מלא בדיו או בכחול אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע לישנא דקרא נקיט כתובת קעקע כתובת ברישא והדר קעקע אבל לעולם הקעקע תחילה ואח''כ הכתב וקרא הכי משמע וכתובת בתוך הקעקע לא תתנו בכם:

עד שיכתוב שם השם. בגמרא התם מפרש דשם עבודת כוכבים קאמר והכי מפרש לקרא לא תתנו בכם שם עבודת כוכבים כי אני ה' ולא תשתתפו אחרים עמי ואין הלכה כר''ש:

Makoth

Daf 9a

משנה: נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בַיַּיִן כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָֽמְרוּ לוֹ אַל תִּשְׁתֶּה אַל תִּשְׁתֶּה וְהוּא שׁוֹתֶה 9a חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת׃ הָיָה מִיטַּמֵּא לַמֵּתִים כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָֽמְרוּ לוֹ אַל תִּיטַּמֵּא אַל תִּיטַּמֵּא וְהוּא מִיטַּמֵּא חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת הָיָה מְגַלֵּחַ כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָֽמְרוּ לוֹ אַל תְּגַלַּח אַל תְּגַלַּח וְהוּא מְגַלֵּחַ חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. הָיָה לָבוּשׁ בְּכִלְאַיִם כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָֽמְרוּ לוֹ אַל תִּלְבַּשׁ אַל תִּלְבַּשׁ וְהוּא פּוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת׃

Traduction

Un Nazir (abstème) qui boit du vin toute la journée n’est coupable qu’une fois. Si malgré les avertissements réitérés il a bu plusieurs fois, il est autant de fois coupable. Un Nazir qui se rend impur au contact des morts, pendant toute la journée, n’est coupable qu’une fois. Si malgré des avertissements réitérés il s’est plusieurs fois rendu impur, il est autant de fois coupable. Un Nazir qui se rase plusieurs fois en un jour n’est qu’une fois coupable; si malgré des avertissement réitérés il se rase plusieurs fois, il est autant de fois coupable. Celui qui est revêtu d’étoffes hétérogènes toute la journée n’est coupable qu’une fois; si malgré des avertissements réitérés de ne pas se vêtir ainsi, il se déshabille puis se revêt ainsi, il autant de fois coupable.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אינו חייב אלא אחת. על מה ששתה תוך כדי דיבור של התראה ואם היה לפניו כלי שיש בו כמה רביעיות יין ואמרו לו אל תשתה כלי זה שיש בו כך וכך שיעורים שתלקה כך וכך מלקיות חייב על כל שיעור ושיעור אע''פ שלא התרו בו אלא התראה אחת:

חייב על כל או''א. כשפירש וחזר וטימא:

והוא פושט ולובש. ולא פושט לגמרי אלא אפי' שהה בין התראה להתראה כדי פשיטה ולבישה הוי כפושט וחוזר ולובש וחייב על כל התראה והתראה:

משנה: יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם אֶחָד וְחַייָב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁמוֹנָה לָאוִין. הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר וְהֵן מוּקְדָּשִׁים בְּכִלְאַיִם בַּכֶּרֶם וּשְׁבִיעִית וְיוֹם טוֹב וְכֹהֵן וְנָזִיר וְאַף בֵּית הַטּוּמְאָה. חוֹנִיָּה בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר אַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאָיִם. אָֽמְרוּ לוֹ אֵינוֹ הַשֵּׁם. אָמַר לָהֶן אַף לֹא הַנָּזִיר הוּא הַשֵּׁם׃

Traduction

Il peut arriver qu’en cultivant un sillon, on soit coupable d’avoir transgressé huit défenses. C’est le cas de celui qui cultive en attelant ensemble à la charrue un bœuf et un âne, qui sont consacrés, le sol contenant des semences hétérogènes dans une vigne, pendant la 7e année du repos agraire, un jour de fête, le cultivateur étant un cohen et Nazir, placé sur un lieu impur. Hanania b. Hakhinaï y ajoute une 9e cause de défense, celle d’être revêtu d’étoffes hétérogènes. Ce dernier fait, observèrent les docteurs, n’a pas de rapport avec la culture. La qualité de Nazir, répliqua Hanania, n’a pas non plus de rapport avec elle (et pourtant c’est une hypothèse admise).

Pnei Moshe non traduit

מתני' יש חורש תלם אחד. שורה אחת של שדה:

יחייב עליו משום שמנה לאוין. כשהתרו בו על כולן:

החורש בשור וחמור והן מוקדשין. הן מוקדשין לאו דוקא אלא דשור מוקדשין הוא בקדשי המזבח ועובר בלאו דלא תעבוד בכור שורך ובלאו דלא תחרוש בשור וחמור יחדיו ומשכחת בחמור דחולין נמי ואע''ג דמשכחת לה מוקדשין בחמור שהוא קדוש לבדק הבית מ''מ לאו משום עבודה הוא דמתחייב דקדשי בדק הבית אינן אסורין בגיזה ועבודה אלא מדרבנן כ''א לאו דמעילה משכחת לה ולאו דמעילה לא חשיב הכא דהא בשור איכא נמי לאו דמעילה משום דלא חשיב אלא הנך לאוין דלקי עלייהו בחרישה כל שהו אבל לאו דמעילה לא לקי עד שיחרוש בשוה פרוטה:

בכלאים בכרם. על ידי שחורש מחפה חטה ושעורה וחרצן בעפר וקי''ל המחפה בכלאים לוקה ועובר בשני לאוין אחד משום כלאי זרעים שהן שני מיני זרעים חטה ושעורה ואחד משום כלאי הכרם בשביל החרצן והרי כאן ארבעה לאוין:

ושביעית. שבת לה' שדך לא תזרע:

ויום טוב. כל מלאכת עבודה לא תעשו ובשבת לא תנא משום דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד הוא ואין לוקין עליו:

וכהן ונזיר אף בבית הטומאה. אם היה המקום אף בית הטומאה עובר משום לנפש לא יטמא בעמיו האמור בכהנים ועל נפש מת לא יבא האמור בנזיר:

אף הלובש כלאים. בשעה שהוא חורש:

אינו השם. לאו של לבישת כלאים אינו מן השם של חרישת תלם:

אף לא הנזיר. וכן כהן דחשביתו אינו בשביל חרישה אלא בשביל הליכה למקום טומאה. ומיהו ת''ק דחשיב להו בכלל לאוין של חרישת התלם לפי שאינו יכול לחרוש בשוורים אא''כ הולך עמהן ומנהיגן:

משנה: כַּמָּה מַלְקִין אוֹתוֹ, אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים. מִנְייָן שֶׁהוּא סָמוּךְ לְאַרְבָּעִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַרְבָּעִים שְׁלֵמוֹת. וְאֵיכָן הוּא לוֹקֶה אֶת הַיְתֵרָה בֵּין כְּתֵיפָיו׃

Traduction

Un homme a commis un crime pour lequel il est condamné deux fois à la peine du fouet (43)Pour les 2 transgressions, il doit donc subir 78 coups. Si les experts l’ont examiné pour les deux punitions à la fois, il reçoit le nombre qu’ils ont fixé, et il est acquitté. Mais s’ils ne l’ont examiné que pour une seule punition, il reçoit le nombre fixé pour la première transgression, et puis après sa guérison, il recevra encore des coups pour sa deuxième transgression.

Pnei Moshe non traduit

מתני' מנין שהוא סמוך לארבעים. דאלו הוה כתוב ארבעים במספר הוי אמינא ארבעים למנינא השתא דכתיב במספר ארבעים במספר הגורם לומר אחריו ארבעים דהיינו תשעה ושלשים:

ואיכן הוא לוקה את היתירה. שהרי אינה ראויה להשתלש דתשעה ושלשים ראוין להשתלש שהן שליש מלפניו ושתי ידות אחת על כתף זו ואחת על כתף זו וזו של ארבעים היכן לוקה אותה:

בין כתיפיו. דכתיב מה המכות האלה בין ידיך ויאמר אשר הכיתי בית מאהבי ורבנן ההוא בתינוקות של בית רבן הוא דכתיב ואין הלכה כר' יהודה:

משנה: אֵין אוֹמְדִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְמַכּוֹת הָרְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּלֵּשׁ. אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל אַרְבָּעִים. לָקָה מִקְצָת וְאָֽמְרוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אַרְבָּעִים פָּטוּר. אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מִשֶּׁלָּקָה אָֽמְרוּ יָכוֹל הוּא לְקַבֵּל אַרְבָּעִים פָּטוּר. עָבַר עֲבֵירָה שֶׁיֶשׁ בָּהּ שְׁנֵי לָאוִין אֲמָדוּהוּ אוֹמֶד אֶחָד לוֹקֶה וּפָטוּר. וְאִם לָאו לוֹקֶה וּמִתְרַפֵּא וְחוֹזֵר וְלוֹקֶה׃

Traduction

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין אומדין אותו וכו'. לפי שכל הלוקין בב''ד היו צריכין לאומדן בתחלה שלא ימותו מחמת הכאות מדכתיב לא יוסיף מכלל שאם צריך לגרוע גורעין:

אלא במכות הראויות להשתלש. ואין מוסיפין לעולם על האומד:

אמדוהו לקבל ארבעים. כלומר חסר אחד ולישנא דקרא נקט:

אמדוהו לקבל שמנה עשרה. כלומר שאמדוהו לקבל חצי ארבעים שהוא עשרים אין אומרים ילקה כ''א כדי שיהו יכולין להשתלש אלא ילקה י''ח:

אמדוהו אומד אחד. לשני מלקות כגון שאמדוהו ללקות מ''ב דל''ט בשביל לאו האחד שלש שמוסיפין חשוב אומד ללאו האחר:

ואם לאו. שלא אמדוהו אלא למלקות אחד:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source